מוד
select
 העץ הבודד

העץ הבודד
 

 

בשנת 1998 הבטאון של המועצה האזורית גוש עציון "גושפנקה" החל לצאת עם סדרה של כתבות בשם "האדם – תבנית נוף מולדתו". המדור ניסה להראות תמונות מאז (גוש עציון בשנות ה30- וה40-) ולהשוותם עם אותם המקומות היום, בצירוף הסברים היסטוריים ואחרים. כאן באתר של כפר עציון יש ניסיון להנציח את אותו המדור, ולהמשיך לפרסם תמונות ופינות נוספות של גוש עציון.   אתה יכול לפגוש בהם מטיילים בשבילים המוכרים חמושים במצלמות בודקים זויות, מתווה של ואדי, קימור של רכס ובליטת סלע. פתאום הם נעצרים. שמחת הזיהוי ניכרת מיד. המצלמות נשלפות. יחד עמן מוצאים בזהירות גם התצלומים בשחור לבן מאז...

 

 כן, זה חייב להיות אותו מקום, בדיוק אותו מקום...

 

שמעון קרניאל וחבורה קטנה של צעירים מקיבוץ כפר עציון כבר צילמו עשרות רבות של תמונות, המשחזרות באופן כמעט מדוייק תמונות של גוש עציון מאז. ואז - זה לא רק גוש עציון של תש"ג - תש"ח אלא אפילו בנסיונות המוקדמים ביותר לאחיזה בהר, כמו של אגודת חברת "אל ההר" בשנת 1934.

 

מבצע שהוא בהחלט מרתק וייחודי, אך כששואלים את שמעון מאיפה הכל התחיל, הוא מצטנע: "זה לא התחיל כמבצע, אלא כסקרנות. לזהות מקומות של היום ביחס לעבר, להתחקות על העקבות של תמונות לא מזוהות מן העבר. בעצם, ליצור רצף בין אז-להיום".

 

באמת, כיצד התחיל מסע הסקרנות של שמעון קרניאל? "ב1990- יצאתי עם אמי ודודי למסע שורשים בפולין. (אגב, אמו של שמעון, שושנה קרניאל, צילמה תמונות רבות בכפר עציון הישנה, במיוחד את ילדי הקיבוץ). היה לי מן שגעון שכזה לבקר בסלבקוב, מקום ההכשרות של "השומר הדתי" בפולין, במחוזות גליציה וקרקוב. רבים ממתיישבי כפר עציון היו קודם לכן בהכשרה בסלבקוב. (אביו של שמעון, שלום קרניאל הי"ד, היה ממכווני ההכשרות בסלבקוב ולאחר מכן מראשי המתיישבים בכפר עציון, לוחם וחולם, עובד אדמה ומשורר, שנפל בקרב "שיירת העשרה").

 

בראש שלי היתה תמונה מהאלבום של אבא, של מבנה עץ גדול בסלבקוב, התעקשתי שניסע לשם, זיהיתי את הבית מן הזכרון וצילמתי אותו מאותן הזוויות."

 

לאחר שחזר, החל שמעון לנבור בארכיון כפר עציון: "הצלחתי להדביק בעניין גם את בני, שלום, וההתלהבות שלו הגבירה את המוטיבציה שלי להנחיל דרך החיבור הזה קשר למקום, להיסטוריה, למורשת גם לדור הצעיר". 

 

אל שמעון ושלום קרניאל הצטרפו גם נחום קנוהל ורועי פורת, ולאט לאט, בעבודה מדוקדקת ובהרבה אהבה נערמו התמונות מאז וכנגדן מהיום. שמעון מספר שישנם מקומות שהצעירים זיהו בעצמם ע"פ התמונות הישנות, וצילמו.

 

ומה עושים עם כל האוצר הזה? בינתיים, בחרנו להביא ב"גושפנקה" מספר סדרות של תמונות ולפתוח בכך מדור חדש שמחבר עבר עם הווה.

 

שמעון קרניאל: "הערך שאני רואה בזה הוא לקשור את הדור הצעיר עם הנוף. האדם הוא תבנית נוף מולדתו... אם נוכל לגדל את הדור הצעיר על הנוף היפה הזה - הרי גם ההורים שלי באו הנה, השתגעו מהנוף הזה, וזה גם מה שיקשור אותם חזק יותר למקום, לחבל ארץ זה".

 

בסדרת התמונות הראשונה בחרנו ב"אלון הבודד".  זהו, כידוע, לא רק סמלו של גוש עציון אלא עץ ממשי, שעדיין צומח בקרבנו. זהו אלון מצוי קשיש, המהווה זה דורות ציון דרך חשוב באיזור. על פי בדיקה דדנדרוכרונולוגית שנעשתה בעץ, נקבע גילו ל700- שנה בקירוב. ואכן, הוא נזכר רבות בכתבי נוסעים בדורות עברו, בשמו הערבי "בלוטת ירזה".

העץ שימש בזמנו נקודת ציון בגבול שבין מחוז בית לחם למחוז חברון, שהיה גם הגבול בין פלג ה"ימן" (מצפון) לבין פלג ה"קייס" (מדרום). מסיבות שאינן ברורות העץ הזה מקודש לערבים אף כי אין בקרבתו קבר שייח' או מבנה מקודש אחר כלשהו. אבל בזכות הקדושה הזו נותר כשריד בודד מהיער הטבעי של חברת האלון המצוי והאלה הארצישראלית, אשר כיסה את האיזור.

 

האלון הבודד היווה, כנראה נקודת כינוס משמעותית. הדבר ניכר בתמונה משנת 1934, בה נראים אנשי חברת "אל-ההר" של  שמואל הולצמן נאספים סביב העץ ושם מחנים את האוטומובילים ההדורים שלהם, באחד מסיוריהם באזור.

 

האלון הבודד עמד במרכז גוש עציון לפני קום המדינה. כאן היה אז הצומת הפנימי של ישובי הגוש, שמערך הדרכים שלו היה שונה מעט מכפי שהוא כיום. עתה מגיע כביש הגישה ישירות לכפר עציון, ואילו הכביש מאלון שבות ולראש צורים מסתעף ממנו מדרום-מזרח לצומת השין.  אבל לפני קום המדינה הגיע כביש הגישה הפנימי, מהכביש הראשי חברון-ירושלים עד לאלון הבודד, וכאן התפצל לשניים: סעיף אחד שלו ירד דרומה ואחרי כן מערבה, לכפר עציון ולמשואות יצחק. הסעיף השני הוליך צפונה - לעין צורים ולרבדים.

 

במלחמת העצמאות הוקם מחסום ליד הצומת ולידו הוצב נוטר, כדי לפקח על כניסת רכבים אל גוש עציון, כאן גם נפרק הציוד הרב (120 טון!) שהביאה שיירת "נבי דניאל" (בט"ז אדר ב' תש"ח 27.3.48).

 

ראשי חברת "אל ההר" תתת האלון בסיור באזור – י"ז טבת תרצ"ד (1.4.34)

האלון הבודד היווה גם סמל של תקווה, ושל ייחול לשוב. בתשע עשרה השנים שבהן היה הגוש בידי הירדנים, הפך האלון הבודד לסמלו של גוש עציון, שכן הוא היה הפרט הבולט היחיד בגוש, שאפשר היה לראותו בבירור בתצפית מהרי ירושלים.

 כיום, הותקנו סביב העץ ע"י המועצה האזורית וקק"ל גן ואתר הנצחה לישובי הגוש וליחידות הלוחמות שהשתתפו בהגנתו במלחמת העצמאות.

 

האלון הבודד  2003